הודעת הגינוי האמריקנית בשבוע שעבר בעניין הריסת ביתו של המחבל מונתסר שלבי, שרצח את יהודה גואטה ז"ל, לא נועדה לאוזניים פלסטיניות - והיא גם לא עזרה בביטול צו ההריסה. היא נועדה לאוזניים ישראליות, ויותר מכך לאוזניים ישראליות-צבאיות. מדובר בהודעה שהיא תמרור אזהרה מדאיג המופנה דווקא כלפי הדרג המקצועי בפיקוד המרכז, שמטרתו להשפיע על הליך קבלת ההחלטות ולצבוע אותו בשיקולים מדיניים ולא רק ביטחוניים - דבר שעלול לרוקן מתוכן את אחד הכלים החשובים במאבק בטרור.
"אנו עוקבים אחר הדיווחים שהבית נהרס", נכתב בהודעת מחלקת המדינה. "אנחנו מאמינים שכל הצדדים צריכים להימנע מצעדים חד-צדדיים המגבירים את המתיחות וחותרים תחת המאמצים לקדם משא ומתן לפתרון שתי המדינות, וזה בהחלט כולל הריסה כענישה של בתי פלסטינים. כפי שהצהרנו פעמים רבות, לא ניתן להרוס בית של משפחה שלמה כתגובה לפעולה של אדם בודד".
לכל עניין המשא ומתן המדיני נניח, אבל האמריקנים מתייחסים בהודעתם לאחד הכלים המשמעותיים ביותר של צה"ל בשנים האחרונות, שבו הוא עושה שימוש כחלק מהטיפול בטרור הפלסטיני: הריסת בתי מחבלים.
היכולת של העותרים - בדרך כלל ארגוני זכויות אדם פלסטיניים והמוקד להגנת הפרט - לשכלל ולחדד את הטיעונים, מקבלת כעת רוח גבית מהאמריקנים בדמות השיקול המדיני
כמעט בכל מקרה של מחבל שמבצע פיגוע, ובגינו מוציא פיקוד המרכז צו הריסה, מוגשת השגה על ידי בני המשפחה, ולעיתים לא רחוקות גם בג"ץ. הטיעונים משתכללים מעתירה לעתירה, וההתמודדות המשפטית לא קלה. עוד קודם שהוצא הצו ישנה התייחסות למקרה עצמו. האם הפלסטיני שביצע את הפיגוע כשיר לעמוד לדין או שלא, כמו במקרה של המחבל עבד אל-רחמן בני פאדל שרצח את עדיאל קולמן ז"ל בפיגוע בעיר העתיקה בירושלים, במארס 2018 - ואז הוחלט שלא להרוס את ביתו, משום שנמצא לא בריא בנפשו.
אלישע בן קימון צילום: אבי מועלםבנוסף, ישנו עיסוק בשאלה איזה חלק של הבית הורסים, ומה הייתה זיקתו של המחבל לחלקים בבית. כך נהרסו רק חלקים ספציפיים מבתיהם של כמה מחבלים - למשל במקרה של המחבל נזמי אבו-בכר, שרצח את לוחם גולני עמית בן יגאל ז"ל במאי 2020, או במקרה של בית המחבל אשרף נעלווה, שביצע את הפיגוע בברקן שבו נרצחו זיו חג'בי וקים לבנגרונד ז"ל באוקטובר 2018. ובנוסף, נבדקת השאלה האם בני משפחתו ידעו או לא ידעו על כוונותיו, ועד כמה הם עצמם ייפגעו מהריסת הבית.
באופן די גורף, כל צווי ההריסה מתקבלים. כמעט כל ההשגות נדחות, וגם בבג"ץ לא נרשמו מספרים גבוהים של ניצחונות למשפחות ולתומכיהם. אלא שהיכולת של העותרים - בדרך כלל ארגוני זכויות אדם פלסטיניים והמוקד להגנת הפרט - לשכלל ולחדד את הטיעונים, מקבלת כעת רוח גבית מהאמריקנים - בדמות השיקול המדיני. וברגע שהדיון בצו ההריסה העתידי, שלא נזדקק לו חלילה, יזוז מילימטר מהמגרש הביטחוני למגרש המדיני - המאבק בטרור ייחלש.
- אלישע בן קימון הוא כתב יהודה ושומרון של ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
